<h1>ספר הנייר הלכ' גיטין</h1>
<h2>דף יא:</h2>
הגהה. אלה דברי המיימון [פי"א מגירושין הי"ב]. המגרש אשתו ונתקדשה לאחר אעפ"י שלא נבעלה אסורה לבעלה הראשון. ואם החזיר ובעלה לוקה וכופין אותו להוציא. זינתה עם אחר כשהיא גרושה הרי זו מותרת לחזור לו, דכתיב [דברים כ"ד] והיתה לאיש אחר הויה אסורה ולא זנות. ובכלל זה כל אשה שזינתה אסורה לבעלה ולוקה עליה שנ' [שם] אשר הוטמאה והרי נטמאת, אם לא אשת ישראל שנאנסה. חרש שגירש ברמיזה והלכה ונתקדשה לחרש אחר ואין צ"ל לפיקח אסורה לחזור לו, אבל אשתו של פקח שנתגרשה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לו לבעלה הפקח, עכ"ל.
<h2>דף קיב:</h2>
רבותי' הצרפתים אומרים כי נכון שלא לעשות שליח לקבלה לפי שצריך ג' שיכירו חתימות ההרשאה שמביא ממקום קבלת הגט ואין זה רגילות ואין סגי בקיום מעיר לעיר דהוי כמו עד מפי עד, ולכן יש למנוע אם לא שיראו עם השליח עידי השליחות. אבל בשליח להולכה אין צריך להכיר החתימות. רבינו גרשם מאור הגולה וכל גאוני צרפת התקינו וגזרו נידוי וחרם ושמתא לבל יגרש איש את אשתו בלא ידיעתה אע"פ דמתגרשת בעל כרחה, בקעה מצאו וגדרו בה גדר.
